הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

מה גרם לי לקחת את הצעד הראשון

פתגם סיני עתיק, אומר ש"גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד".

אצלי, הצעד היה תודעתי.

הלך המחשבה שזה מה שנגזר עלי, זה גורלי, ועם זה אני צריכה לחיות, החל להשתנות.

בהסתכלות אל העתיד, בשאלה איך ייראו חיי בשנים הבאות, ניבטה תמונה עצובה, מתסכלת, תבוסתנית.

בתפישה ש"יש נשים שנפל בחלקן מזל טוב בחיי הנישואין", ויש "מסכנות" שנאלצות לסבול כי אין מה לעשות, החלו להתגלות בקיעים.

מהמקום הקשה בו הייתי, התחלתי להבין שיש לי אפשרות לחיות את חיי אחרת, לגדל את ילדיי באוירה שונה, ולספק להם מצע נאות לצמיחה.

דבר נוסף שהתחוור לי, הוא שהפתרון יבוא ממני, נמצא אצלי, אני צריכה לעשות מעשה, איש לא יעשה זאת במקומי.

למסע הזה, יצאתי ללא משא תרתי משמע. התחלתי את חיי מחדש במקום שלא הכרתי, עם אנשים שמעולם לא פגשתי.

אט אט התחלתי להכיר את עולמי החדש – השקט שאפיין אז את באר שבע, החום הכבד של הקיץ, והקור המדברי של החורף. אך בעיקר, התחלתי להתוודע ולהכיר מחדש את עצמי.

בדקתי – האם אני יכולה לחזור ולהיות מי שהייתי?

מי הייתי? כבר לא זכרתי, אירועים רבים שטפו ועברו מאז.

אם כך, אני צריכה להתרכז במי אני עכשיו, לאחר שהורדתי את תרמיל המסע והזדקפתי.

הכנסו גם לבלוג של חברותי לקבוצת הבלוג הופ וקראו על המסע שלהן ..
חגית,רותי, ואירית.

"במסע שלי בחיים, אתגר רודף אתגר, ואני בוחרת מה לשאת איתי בדרך אל האושר".- חגית .

על מסעות ומשאות ועל זכות הבחירה.

קראו אצל רותי לסנר איך יוצאים למסע החיים ללא משא – רותי.

בת 60! אני??? פעם זה היה המשקל שלי!

המסע שלי מתחיל עכשיו והוא מלא באהבה עצמית ובשלום עם מי שאני
http://br7women.co.il/p=4887&preview=true

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on google
Share on linkedin
Share on email
Share on whatsapp
Share on print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

תגובה אחת

  1. אירית דאי הגב

    ענת איזו גיבורה את שאפו , שתמיד תצליחי לבחור לעשות למענך רק טוב. אהבתי.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן