הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

רעיון, שגעון ואפס תקציב – פרק ג'

פרק נוסף במסע המטורף להקמת מיזם תרבות בבאר-שבע.

הכל בספר: שבוע של ספר, סופר וסיפור

מבשלת רעיון

בזמן שאני מבשלת את הרעיון, וחושבת על מפגשים והרצאות אני מדברת עם אנשים מסביבי, משפחה, חברות חברים ועוד. מתחילה עם בירורים להיתכנות ובשאלות: האם יהיה קהל? האם זה מעניין מישהו? ומגלה המון דברים שקורים כאן ממש, בבאר-שבע, והמון אנשים שמעורבים בכך.
אז זה הזמן לפרגן למקומיים.
התחלתי עם אביטל שישבה בסמוך אלי במרחב עבודה משותף, אביטל אמונה על עדכון האפליקציה העירונית וגם חברה בקהילת הרשת, שאלתי אותה אם חברי הרשת יתעניינו. עוד באותו יום היא קיבלה במסגרת עבודתה מידע על קהילת יוצרים המחפשת מתנדבים. וכך הכרתי את סופיה ברג ואת מעת לעט – קבוצת שירה מקומית שנפגשת כבר מספר שנים באופן קבוע בפאב קוקה. זה היה סימן! משהו טוב קורה פה וצריך לקבל יותר תהודה. שמעתי כי בית הסופרים מוקם בבאר-שבע והתחיל בפעילות למרות שהבית הפיזי עדיין לא מוכן. נפגשתי עם נירית קורמן, המנהלת  שסיפרה על הצלחה גדולה והיענות נהדרת למפגשי סופרים בתיאטרון הפרינג'.
פניתי למחלקה לספרות באב"ג וחבריה התגייסו. שמעון אדף מחבר אותי לעדה רוטנברג, מעצבת עטיפות ספרים שמוכנה לתת הרצאה בנושא, וראשת המחלקה חביבה ישי יוצאת בקול קורא לסטודנטים להשתתף במיזם. וכך אני פוגשת את יצחק מלר שהוא רופא, סופר ומשורר החי בנגב שמתנדב להנחות ערב ספרות. ואילן בר דוד מספר על סיורים לקהל הרחב שנערכים בארכיון הספרות העברית שהולך וגדל מיום ליום, ממש כאן בבאר-שבע.

מרעיון לשיגעון

כשכל מיני אנשים נדלקים על הרעיון, הוא הופך לשגעון. אני שולחת את זרועותיי לכל עבר ומנסה לקשור עוד קשרים ולחפש שותפים לעשייה. חגית סבג-ישראל, חברתי וממובילות הפורום להתחדשות יהודית בנגב, מלווה אותי לאורך התהליך. היא מחברת אותי ליעל דקל שגרה בקצה הרחוב שלי  הוצאת רעב  המקומית והייחודית . היא מספרת לי כי יואל נץ, סופר ומשורר שתרגם כמה מיצירותיו החשובות של פושקין, עבר להתגורר בעירנו ממש באותם ימים. נפגשתי אתו ולמדתי ממנו על מושג חדש: ליברטורה, עיצוב הספר כחלק מהותי מהיצירה כולה.

אני מגלה כי סדנאות כתיבה מתקיימות כאן כל הזמן וע"י אנשים שונים בחוג קח תן. וקבוצת יוצרים מקומית מקיימת מפגשי יצירה חודשיים בספרייה העירונית. חברי הקבוצה אף קוראים שירה בפני אסירים בכלא ב"ש! והוציאו לאור אסופת שירה וציור "מסביב לבאר אברהם" (2017). לפניה, יצאה לאור ע"י חבורה אחרת אסופת שירה באר-שבעית: "הזיכרון חזק מן השמש" (2013).  באר-שבעית כי היא ממש על באר-שבע. שורה אחת מתוך האסופה תפסה אותי (נוסעת בערב הלבן/ חביבה פדיה):

כִּי יֵשׁ שׁוּלַיִם וּמֶרְכָּז כָּל הַזְּמַן בְּכָל רֶגַע וּבְכָל מָקוֹם

הרבה קורה פה, ויש מקום לעוד עשייה. אז איך עושים את זה באפס תקציב? בפוסטים הבאים

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן