יש רגעים כאלה..
רגעים שאת מרגישה שאת מאבדת שליטה!
רגעים שמתחשק לך להרים ידיים!
רגעים שאין לך כוח לשום דבר ולאף אחד!
הרגע הזה שאני מתארת, הגיע בנקודת זמן לא נוחה, בלשון המעטה!
רגע בו הכל "נופל" לי מהידיים, ואני יודעת מראש, שהוא הולך להיות ארוך, ארוך מאד…
זה תפס אותי כשאני מתארגנת למסיבת הסיום של מיי (הקטנה שלי).
תוך כדי מארגנת תיקים לאילת… (בפנטזיה? בדרך לחופשה משפחתית וחלומית עם בעלי היקר והבנות המדהימות שלי)
אני מקבלת טלפון שגורם לי לצאת מאיזון, משנה לי את התכניות- העובדת שלי פשוט החליטה שהיא דופקת ברז באמצע משמרת… מסיבות כאלה ואחרות שלא מצדיקות מעשה כזה.. פשוט לקחה את הרגליים שלה והלכה.. בלי התראה מוקדמת… ובידיעה שהיא הולכת לדפוק אותי כהוגן!
ואז הרגשתי איך הכל לאט לאט מתמוטט…
התחילו לחלוף בראשי כל אותם הדברים שהולכים "ליפול" לי מהידיים.
הסטודיו ריק- לקוחות צריכות להגיע…
ורשימה ארוכה מה מצפה לי:
- קודם מאתרת (וזה ממש קשה למצוא אותן) לקוחות שהתקשרו להגיע לאותו יום (ואני במסיבה, כן?)
- נזכרת, שעובדת אחרת לא זמינה לי בשבועיים בקרובים (מסיבות אישיות).
- אני למחרת באילת.
- למחרת הסטודיו סגור.
- גם יום ראשון יהיה סגור.
- רגע, והזמנות שנשארו פתוחות?
- אלה שמתקבלות בזמן שאני באילת?
- הקולקציה החדשה שצריכה לצאת?
- ח י י ב ת עובדות חדשות!
- אה, ועכשיו חיפושים… מישהי שתתאים לי, שתהיה בראש שלי.
- ואז, אחרי שמצאת, תכשירי אותן ל ב ד
זה לא נגמר פה… אני גם נזכרת שבעלי באותו השבוע עובר ניתוח שאחריו יש לי בית לתפעל, בנות לגדל, עסק להיות בו כל היום.
תגידו לי אתם- איך לא מאבדים שליטה?
רק לפני כמה ימים הייתי בחופשה קצרה. ואז מתחילות רגשות האשם לצוף, זה לא בסדר? אני לא יכולה פשוט ליהנות? תחושה כזאת שבגלל היעדרותי (הקצרה) מהסטודיו הבנות שלי לא יראו אותי שבועיים?
כל המחשבות האלה רק הורסות את ההנאה במהלך החופשה…
אז בהמשך לפוסט הקודם- להיות עצמאית זה לפעמים מתסכל
עם כל האהבה לעשייה שלי, גם לי לפעמים מתחשק לכבות טלפונים ופשוט לא להתמודד עם כלום…
לקחת כמה ימים של חופש מתחת לשמיכה ולא לראות אף אחד.
הרי בואו, זה לא נגמר פה… זה כאב ראש אחד גדול! הרי יש גם לקוחות- שזאת התעסקות בפני עצמה.
יחד עם כל המאמץ, עשיתי כמה פדיחות השבוע, לקוחות יקרות- מתנצלת מראש! (קשה שהכל נופל עלי)
כן, יש גם לקוחות מקסימות שאני מתה עליהן, הן מבינות והן הפכו להיות חברות…
אבל יש גם את אלה שפשוט מוציאות מאיזון וכשהן עושות את זה- בא לי להוציא עליהן הכל!
הפוסט הזה נרשם בחלקים, התחיל באילת כמעין ריפוי לשחרור התחושות, המשיך בדרך הביתה והסתיים כשמצאתי כמה שעות פנויות בבית החולים (גם עכשיו הסטודיו סגור), מחכה שבעלי יצא מחדר ניתוח בעזרת השם…
ואז? אז מחכה לי שבוע עמוס בקושי, דאגות ושעות ארוכות בסטודיו… והילדות? כנראה שלא תיהיה ברירה והסבתות ירתמו לעזרה…
כמובן שהכי חשוב – הכל עבר בשלום ברוך השם!
כן, הרגע הזה עדיין לא נגמר, רק מהמחשבה על כל השבוע שעומד לפני מתישה אותי…
אבל במחשבה שניה- קטן עלי! מאמינה שגם את זה אני יעבור (הרי אין לי ברירה אחרת)
אני סומכת ומאמינה בעצמי.. אחרת לא הייתי פה..
אז מה? ספרו לי על הרגע הזה שלכם, שהוציא אתכם מאיזון… אולי נמצא נקודות השקה?
שלכם דניאל
מזמינה להציץ בקולקציה החדשה באתר: https://danieledri.cashcow.co.il/
