עניין מוזר קרה לי השבוע….
היינו במטבח, קשקשנו ופתאום בהקשר כלשהו נפלט לי שאני בת 36, ורגע אחד בעלי שעמד מהצד הסתכל עליי עקום, אז הבנתי שמשהו פה לא מדויק.
הילדה אמרה לי בפליאה: "אבל אמא, אם אבא הולך להיות בן 39, את תהיי בת 38…" ולרגע אחד הייתי ממש צריכה לחשב בת כמה אני. מעניין אם זה עניין של גיל, ששוכחים בני כמה אנחנו, או פשוט מתעלמים מזה. השיח הקצרצר הזה גרם לי לחשוב:
האם זה באמת משנה?
אני מאוד משתדלת לחיות את חיי וליהנות מהם. אם לפני 30 שנה הייתה מדברת איתי מישהו בת 37, הייתי חושבת, וואו, היא ממש מבוגרת, בטח כמה דברים עברה בחיים….
היום, כשאני בת 37, אני עדיין בראש שלי פולי התיכוניסטית, שעדיין נהנית מאוד מהמחשבה שאני צעירה לנצח. כדוגמא קטנה שפגשה אותי בתחילת החודש, כשבעלי ואני היינו בברצלונה, עשינו משהו ממש מגניב (לפי המלצה באחת הקבוצות בפייסבוק), עשינו Pub Crawl. כדי לקצר לכם את התאור, זה בעצם סיור בארים ודיסקוטקים (מילה של זקנים) שנפגשים בפאב ראשון ומשם ממשיכים לעוד כמה פאבים וכמה דיסקוטקים עם כניסת VIP.
העניין הסופר מדליק שם הוא שמישהו מקומי מלווה אותנו לאורך כל הסיור (בין 10 בלילה ועד השעות הקטנות של הלילה) ואז נפגשים עם אנשים רנדומאליים מכל העולם. אז נפגשנו עם בחורה מבויינאס איירס ארגנטינה, בחור מדבלין אירלנד ובחור ממנהטן ניו יורק ארה"ב. אה… ו-2 ישראלים (אנחנו :)).
חייבת לציין שהיה ממש מפתיע וכיף. הקפצנו שוטים, שתינו קוקטיילים בגודל של ליטר ורקדנו עד 2 בבוקר כשעברנו מרחבה לרחבה. חוויה שלא חויתי מאז גיל 19.
האירוע הסופר מדליק הזה גרם לי להיות בטוחה בזה שהגיל הוא רק מספר. הכל עניין של הרגשה פנימית.
אז זאת הייתי אני, פולי, בת 37 (מסתבר), שמרגישה בכל רמח איבריה צעירה בגוף ובנפש.
ובני כמה אתם מרגישים?
