"איך יכול להיות שאת מכירה את לאונרד כהן?
הרי תסכימי איתי שהתנאים בהם גדלת, המוצא, השכונה לא בדיוק מתאימים
לאנשים ששומעים מוסיקה כזאת?"
הצלחתי להרים גבה, מודה שגם צקצקתי…לא התאפקתי.
מה עוד יודעים אנשים ששומעים לאונרד כהן על העולם…?
מה היתרון שלהם עליי?
רק שהתבגרתי הבנתי שחסרות לי מילים, חסרות לי מילים בלעז.
כאלה שמתארות את מה שאני יודעת היטב בעברית ואנשים יודעים לשלב אותם
במשפטים.
אני מנסה ללמוד הרבה, בשלב הזה בעיקר כדי להבין ופחות כדי לדבר, להבין
מאמרים, להבין ראיונות או הרצאות שוות ,
כמו ששולח לי אחי בשבת בצהריים ( האחרונה הייתה של Les Brown)
שנים זה הפריע לי ולא רק בפסיכומטרי.
ואז יש תובנה, ככה בלי הודעה מוקדמת שזה בסדר גמור,
אני לא חייבת לדעת הכל,
זה לא עושה אותי פחות טובה,
פחות אינטלקטואלית,
פחות מבינה,
או חס וחלילה.. אתן יודעות למה אני מתכוונת.
אבל אני לא עושה לעצמי הנחות, עדיין בודקת במילון מילים שאני לא מכירה,
שואלת אנשים שיודעים יותר ממני (יש מלא כאלה מסביב),
מתרגמת לי שיר שאני ממש אוהבת (של לאונרד כהן..)
מה נקודת ההתייחסות שלנו לעצמנו?
מי האדם שמצליח לגרום לך להתבייש כל כך בעצמך?
מי זה שמאשר שאת מספיק חכמה?
מסתבר שאני היחידה שחושבת בתוך הראש שלי,
לטוב ולפחות טוב (ברוך השם).
היום אני מחבקת אותי יותר מתמיד,
מלטפת כל כאב קטן כמו שמטפלים בילד,
מביטה ללידיה אביגיל בעיניים
מתאהבת בי, בעצמי , בסך כל החלקים שלי.
