אולי פשוט נכתוב את הסיפור שלי?

אולי פשוט נכתוב את הסיפור שלי?

אז התחלתי קורס חדש… קורס לכתיבת בלוגים…
כן, בתוך כל הטרוף שאני מתלוננת עליו יום יום… החלטתי לנסות, מה כבר יכול להיות?
המשימה הראשונה שלנו היא לכתוב פוסט ראשון (אני עובדת עליו כבר שבועיים)
"תכתבו כמו שאתן מדברות כדי שיקראו את ה"אני" שלכן" (מתוך מדרכיך לכתיבת בלוג של יונית)
באמת שניסיתי, ישבתי מול המסך ולא יצא כלום! האם אני מוכנה לפוסט רציני?
אולי פשוט נכתוב את הסיפור שלי? את הסיפור על העסק שלי ועל מי שאני במילים שלי?

אז שלום, אני דניאל, נשואה באושר ואמא שתי בנות מדהימות.
אני מעצבת תכשיטים בעלת סטודיו קטן, אינטימי ואותנטי מזה 6 וחצי שנים.
את הבייבי שלי, פתחתי במהלך התואר הראשון שלי. סטודנטית בת 23 שרוצה להרוויח קצת כסף ממשהו שהיא אוהבת לעשות. תחילה, ניסיתי את מזלי עם עגילי כפתורים שהייתי מכינה לעצמי (יש לציין שמעולם לא כיוונתי ולא ציפיתי להיות מעצבת תכשיטים). מעט מאד פנו אלי, בקושי שהתעניינו, הייתי מסתובבת עם קופסה מחולקת ריבועים בכל האוניברסיטה ומנסה את מזלי, אולי היום אמכור משהו.

ידיד שנתקל בפרסומים שלי בפייסבוק והציע לי להשתתף ביריד וינטאג'. ישר סירבתי, ולאחר מחשבה רבה החלטתי ללכת על זה. אבא שלי נתן לי את ה"סיפתח הראשוני"  לקנות חומרים מינימליים להתחלה ותוך שבועיים הייתי צריכה לדאוג להכל! כרטיסי ביקור, עמוד עסקי בפייסבוק, פתיחת תיק ברשויות, מעמדי תצוגה לתכשיטים וכמובן תכשיטים! לאחר שבועיים מטורפים הצלחתי להרים איזשהו "דוכן" חובבני. באותו היום כשעמדתי ב"דוכן" הראשון שלי לא תיארתי לעצמי ש-6 שנים קדימה עדיין אהיה בתחום ובכלל, יהפוך למה שאני היום (טפו חמסה).

אנשים הגיעו אלי לדירת הסטודנטים שלי מכל הארץ (הייתי בהלם שבאים בשביל התכשיטים שלי), לאחר חצי שנה פתחתי חנות אינטרנטית (בעקבות הביקוש). הכל קרה כל כך מהר! זה ישמע הזוי, אבל אנשים התחילו לזהות אותי ברחוב. בשנה הראשונה בה פתחתי את החנות האינטרנטית הייתה השנה בה התחתנתי (מה שהוסיף על העומס).

עם הזמן הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לקבל לקוחות בסלון ועברתי למרתף בבית הורי. פרסתי על כל הרהיטים הישנים שהיו שם מפות שחורות והצגתי את התכשיטים שלי. בנוסף לזה, במהלך השנתיים הראשונות מכרתי בדוכנים שהתרחשו באירועים ובמקומות הזויים. היו פעמים בהן הייתי מפסידה כסף , וזה היה חלק מזה. אבא שלי (עצמאי בעצמו) אמר לי בתחילת דרכי "דניאל גם אני הייתי בהתחלה יושב ימים שלמים בחנות וכלב לא היה נכנס, אבל לא התייאשתי", זה המשפט שמלווה ומדרבן אותי עד היום!

כמו בכל עסק ישנם עליות ומורדות, הירידה הראשונה הגיעה עם הלידה של הבכורה שלי, אמה. על החוויה הזאת כנראה נכתוב בפוסט אחר, אבל באותו משבר למדתי שמעבר לזה שאני דניאל, אני אמא בת 25 (ילדה), אני סטודנטית באמצע התואר הראשון, אני עצמאית ויש לי עסק שלא יכול להתקיים בלעדי. לא התייאשתי, לאחר שלושה חודשים קיבלתי לקוחות עם לול באמצע הסטודיו. הבנתי שאני לא יכולה לוותר על הלקוחות שלי! ולא יכולה לוותר על עצמי! העסק זה השפיות שלי! העבודה שלי זה מה שמאזן אותי! (חייבת להודות שכל התארים שסחבתי על עצמי באותה תקופה היו מאד כבדים)

היום, לאחר 6 שנים יש לי את הסטודיו המדהים שלי בעיר העתיקה בבאר שבע. החלטתי שאני חייבת לעבור למקום פרטי משלי! ואת האמת? זה קשה בטרוף! דורש ממני המון! ולפעמים בא על חשבון הבנות, אבל בכל זאת אני עם הראש בקיר!

מאז הפתיחה של הסטודיו החדש אני נמצאת בדיאלוג אישי לגבי לניהול העסק והאשמה על כך שהבנות מפסידות אותי, ואני אותן. עם כל ההשתדלות תמיד תהיה לי התחושה הזאת, הפספוס הזה לזמן איכות שלי איתן. כן, ידעתי את זה, זה היה ברור מראש, ורציתי את זה כי זאת אני! זה חלק ממני! אחרי כל השנים האלה, היצירות שלי וההשקעה האינסופית אני חייבת להמשיך לדחוף!
נכון, לא כיוונתי לשם, לא חשבתי להיות מעצבת תכשיטים, אבל יצא ככה, וכנראה לטובה, אז למה לא ללכת על כל הקופה?

אז זה הסיפור שלי, מאחורי "דניאל אדרי" , בנוסף לסטודיו ישנם עוד שלושה אתרי מכירה אינטרנטיים ושני מותגי תכשיטים.
מצרפת לכן קישורים לכל המדיות החברתיות בהן אני נמצאת מקווה שנהנתן מהסיפור הקטן שלי, ושקלעתי למטרה.

פייסבוק: Daniel art & design
אינסטגרם: Danieledri_jewelry
האתר הרשמי: https://danieledri.cashcow.co.il

דניאל