הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

פנים רבות ליום האהבה

כבר דיברתי על המסע בחיים בכלל, וסיפרתי על שלי.

דיברתי על המשאות שאני נושאת עמי בדרכים בהן אני צועדת…

מצאתי את עצמי מאד מתחברת לנושא ואני ממשיכה ומספרת, על מסעותיי, משאותיי ומה שבניהם….

המסע שלי, בחלקו, זימן לי בדרך שבילים עקלקלים בהם אף בר דעת לא יבחר.

גם אני לא בחרתי…

הכניסה אליהם הייתה אילוץ אלא שנמצאו שם נתיבי צעידה שונים. האפשרות לבחור במי מהם להמשיך קיימת תמיד, והבחירה אינדיבידואלית.

במסעי בחרתי. על בחירותי  קיבלתי אחריות מלאה.  על חלקן שילמתי מחירים לא קטנים, אליהם התייחסתי כתשלום "שכר לימוד", שכן למדתי לבחור במתאים ובנכון יותר עבורי בהמשך.

במסגרת המסע שלי, אני מתנדבת ופועלת למען מטרות חברתיות כאלה ואחרות.  אחד המקומות הוא ארגון אלמנות ונפגעי תאונות העבודה בישראל.

היום אני משמשת כנציגת האלמנות של הארגון ופועלת כבר לא מעט שנים למען שינוי מצבן החברתי .

אני פועלת מאותו מקום של שיוויון הזכויות וההזדמנויות לנשים, מהמקום של ההתייחסות המכבדת כלפינו על מנת שהחוק יתייחס לכולן באופן שווה ועל מנת שלא יהיו שווים ושווים יותר בפני החוק.

למרבה הצער והעצב, יש היום תאונות עבודה רבות מאד.

תאונות שברובן יכלו להימנע אילו רק היו מקפידים על כללי הבטיחות. תוצאות התאונות הללו הינן קשות שכן נשים נוספות מצטרפות למעגל אלמנות נפגעי העבודה. עוד משפחות נשברות וצריכות לבנות את עצמן מחדש והחיים משתנים כהרף עין.

העוול הגדול כאן הוא שהחוק במדינת ישראל לא מאפשר לאלמנות נפגעי העבודה לשקם את עצמן מבחינה רגשית, לא מאפשר להן למצוא סעד ונחמה, לא מאפשר להן להקים מחדש את חייהן ולבנות משפחה. ואם יחליטו כן, יאבדו את קצבת מחייתן.

אדגיש כי קצבת המחייה הזאת היא הפנסייה שהותיר הבעל אחרי לכתו, היא פיצויי ביטוח החיים שעשה מתוקף עבודתו, למען ביטחונם של יקיריו, אם יקרה הגרוע מכל, שלמרבה הצער והעצב אכן קרה!

החוק במדינת ישראל הופך את אלמנות נפגעי העבודה לאלמנות עגונות! ושולל מהן את הזכות הבסיסית לאהוב ולהיות נאהבות.

כבר ברור ומובן כי מדובר בחוק לא תקין.

ברור ומובן כי יש כאן עוול גדול, שכן אותו החוק ממש, תוקן לפני מספר שנים לגבי אלמנות צה"ל ומשרד הביטחון שכעת רשאיות לעשות ככל העולה על רוחן, הן יכולות להמשיך את חייהן ולהשתקם, וקצבתן נותרת כשהייתה.

השאלה שאנחנו שואלות היא כיצד ייתכן שיש שוות ושוות יותר בפני החוק?

אחד מאושיות הדמוקרטיה הוא חוק היסוד המדגיש את ערך השיוויון בפני החוק!

אז?

מה קורה כאן?

אני נחשפת לסיפורים אנושיים רבים.

הסיפורים אותם אני מעלה בפוסטים בפייסבוק ובכלל, מבוססים על סיפורים אמיתיים מהחיים עצמם , בהם הרבה מאד אלמנות יכולות להזדהות ולמצוא את הסיפור שלהן.

אני מבקשת לשתף אתכן כאן במקצת מהם, על מנת להדגיש  את העוול ולפעול נחרצות לשינוי החוק.

הסיפור הבא, מתקשר ליום האהבה, אותו נציין בט"ו באב שחל ממש בסוף השבוע הנוכחי.

סיפור שאכן קרה, תוצאותיו מהדהדות עד עתה…

למען הגילוי הנאות, פרסמתי אותו לפני זמן מה בדף הפייסבוק שלי . בכל זאת חשבתי שמתאים להביא אותו אליכן.

יום האהבה.
17 שנים אחרי הדקות ששינו את מהלך החיים, הגעגועים עזים
והיא נזכרת…

איך סוף סוף החליטו, קבעו והם יוצאים לחופשה בחו"ל.
סופ"ש ארוך לחגוג את הזוגיות יחד עם יום האהבה .
רומנטי.

החיוך עולה על הפנים, עם דוק העצב בעיניים…
והיא נזכרת,

איך ארגנה את המזוודה בשמחה וחדווה.
מסתכלת על התמונה המשפחתית ונהנית מהמשפחה היפה שבנו, כשהאהבה בערה, היא הרתה והם נישאו כל כך צעירים…

איך חיכתה לאחותה, כדי לתת לה הוראות אחרונות- על שעת היציאה מהגן, על החוג של התאומות, על ההתנהלות מול המעון של הקטנצ'יק…

מכניסה עוד פריט לבוש סקסי,
מוסיפה את ההפתעה שקנתה לאישה האהוב, את תיק הרחצה וסגרה את המזוודה.
נזכרה איך חיכתה וחיכתה…

הוא הבטיח שימהר לשוב, חייב לסגור קצוות אחרונים בעבודה לפני היציאה לחו"ל. כדי שהפרוייקט לא יינזק והעבודה תמשיך גם כשהוא לא במקום.
נזכרה איך הכינה עוד כוס קפה וישבה וחיכתה…

איך הדליקה סיגריה, כשצפתה במרקע הטלוויזיה למרות שלא באמת ראתה…

איך הדאגה הזדחלה ללבה וראשה, כשחייגה ולא הייתה תשובה…

נזכרה בקול שבסופו של דבר נשמע בצד השני של האפרכסת…
לא קולו המוכר והחם של בעלה, אהבת חייה
קול קר ומבולבל שאמר לה כי קרתה תאונה וכדאי שתמהר להגיע לבית החולים.

ובאופטימיות האופיינית לה, היא נסעה וחשבה שאולי שבר יד והוא מחכה לה שם, שתאסוף אותו. חשבה איך גם עם יד שבורה, אפשר לנסוע לחופשה, לא כדאי לבטל, העיקר הרומנטיקה

ונזכרה בכאב שפילח את לבה כשהגיעה לבית החולים ונפלה עליה הידיעה המרה.
נזכרה איך זעקה נוראות את כאבה.
איך מאנה להאמין ולקבל…

והמזוודה בבית מוכנה, עם הבגד הסקסי, והמתנה המיוחדת…

היא חזרה לילדים והתחילה את החיים לבד.
לפחות, הקצבה מכובדת. אפשר להתפרנס ולכלכל את הילדים
אמנם צריכה לעבוד אבל תצליח להסתדר
נחמה פורתא.
הוא עבד קשה כל ימיו, לפחות דאג לימים שאחרי
אלה שלרוע המזל פקדו אותה.

יום האהבה 17 שנים אחרי,
והיא אלמנה מאד צעירה.
פגשה איש נחמד, מלא אהבה.
לתומה חשבה כי תוכל להקים את חייה ולהמשיך לחיות עם בן זוג אוהב.
הניחה כי תזכה לחיבוק וחום אנושי…

אלא שהבינה כי המחיר גבוה מאד!!
עליה לוותר על קצבת המחייה שלה כדי לקבל חיים.
ואם תבחר בקצבת הקיום יהיה עליה להשאר אלמנה עגונה!!

איפה נשמע כדבר הזה??
יש חוק במדינת ישראל שנוגד את חוק זכות האדם באשר הוא אדם לחופש הבחירה!! חוק שגוזל מהאשה את זכות הבחירה כיצד לחיות את חייה.
חוק שהופך את האשה לאלמנה עגונה!!!

חוק ארכאי שגורם לעוול נורא.
חוק שמכריח אותם לחיות בשני בתים נפרדים.
לנהל שתי מערכות חיים.
ומכריח אותה לחיות הלאה עם הכאב הצורב שנמצא תמיד בחייה יחד עם תסכול וכאב נוסף שנכפה עליה…

היא מסתכלת על זר הפרחים הגדול שקיבלה, על כרטיס הברכה האוהב, ולא מבינה למה נגזר עליה להמשיך לחיות לבד

 

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on google
Share on linkedin
Share on email
Share on whatsapp
Share on print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן