הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

חג אנקוטאטש שמח

מהו מקומו של העבר בחייו של אדם? מהו מקומו של העתיד? במובן פשוט, קיימת מצרנות בין השניים: חברה העסוקה בעבר, עשויה למצוא את מקור חיותה בעיסוק בזיכרונות ובהתרפקות על מה שהיה. לעומתה, חברה המכוונת אל העתיד תשים את מעייניה בחזון ובהתחדשות.

על פי רוב קשורה הנוסטלגיה לזיכרונות ילדות. כאשר אדם בוגר מבקר במחוזות ילדותו, הוא נזכר בעברו. התחושות המלוות זיכרונות אלה עשויות להיות נעימות ולעורר געגוע. חוויית הנוסטלגיה מרמזת כאילו השתבש עניין יסודי כלשהו מאז תקופת הילדות וכי יש צורך לחזור ולהתחיל הכול מחדש. נוסטלגיה (לטינית) פירושה – הבט לאחור בכאב. על כך כתב הסופר דייוויד סלע בספרו "בשבוע הבא – אמריקה"

עליתי בגיל קטן יחסית לארץ מאתיופיה ומאז עברו שנים רבות. מקצתן טובות, מקצתן פחות, אך  מידי פעם בצמתים בחיי חושבת על נוסטלגיה .מחשבות אלו תמיד הסיעו אותי אל נוף ילדותי, כנווט הטועה בדרך וחוזר למקום האחרון שבו היה הכול ברור, ידוע ומסומן…

אויי, נוסטלגיה…..
מנגנוני הזיכרון ההפכפכים מסננים את הזיכרונות שלי  הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות חיוביים זה לזה, מתבלים בקורט גוזמה ומשאלות לב, ויוצרים תודעת עבר נוכחת המגינה מפני אימי ההווה.

בנוסטלגיה יש היבט תרבותי.

הנוסטלגיה ואופנות הרטרו מבחינתי  הן אבן שואבת עבורי ועבור צעירים החותרים לייחד עצמם מסביבתם או המתגעגעים לדבר מה שמעולם לא חוו, אלא רק שמעו על אודותיו מהוריהם ומבני משפחתם המורחבת.

בתקופה זו החגים בפתח וזה זורק אותי לנוסטלגיה ….לאתיופיה .

מי לא אוהב להתרפק על העבר? הילדות שעברנו… ניזכרת בזה ודמעות חונקות את גרוני.

הייתה  לי ילדות מיוחדת.

מחשבתי  לוקחות אותי יישר לחגיגות אנקוטאטש …חגיגות ראש השנה באתיופיה

ביום 11 לספטמבר  חגגנו בארץ את חג אנקוטטאש בארץ ,אך זה לא היה אותו דבר .

ראשית אסביר כי  בכל העולם ובכל הדתות והתרבויות חוגגים את ראש השנה

1.כאשר המשותף  ראיית המים כיסוד מטהר (תשליך הוא טקס תפילה יהודי)

2.לחג אופי משפחתי וקהילתי

3. אוכלים בו הרבה מאכלים מיוחדים לחג ואף מקפידים על אוכל סמלי- לא פעם אוכל מתוק -שמבטא תקוות ושאיפות למזל טוב

באתיופיה ,מידי שנה בשנה חוגגים את חג ראש השנה באתיופיה  בתאריך 11 לספטמבר.

בספטמבר , בסופה של עונת הגשמים הגדולים . האזורים החקלאיים מתכסים אז ירוק רענן ושפע פרחים .

בחג הזה כל המדינה מקושטת בפרחים צהובים וזוהרים שהפכו לסמל של השנה החדשה באתיופיה .

כולם לובשים בגדים חדשים ולבנים המבוגרים והילדים.

תוך כדי כתיבתי אני נזכרת בריחות של הבישולים אשר הציפו את השכונות ,סוגי אוכל שונים ומגוונים.

בחג הזה היה מקובל שכל בני המשפחה , גם אלה הגרים רחוק , מסיבים לארוחת ערב גדולה .

הילדים מעניקים זרי פרחים למארחים .

בערים הגדולות שולחים כרטיסי ברכה לשנה טובה במקום הזר המסורתי .

בכפרים מקובל לעשות תהלוכה ומגיעים בית בית ,עסק עסק , מנגנים ומתופפים ושרי שירים איחולי ראש השנה

ובערב גם להדליק מדורות .

החל מהערב יציינו באתיופיה ובקהילות אתיופיות רבות בעולם את ראש השנה האתיופי "אנקוטטש". שנת 2010 היא השנה החדשה שתחל מחר באתיופיה. היום וגם מחר הערוץ יקדיש מס' תכניות לציון השנה החדשה וכן יעביר בשידור ישיר את החגיגות גם באתיופיה. שנה טובה לכולם!

פורסם על ידי ‏ערוץ 140 IETV‏ ב- יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

אנחנו הילדים היינו מחכים בקוצר רוח ליום הזה ,ראש השנה היה לנו, חג גדול לילדים .

 

הילדים ובני נוער האחרים מהשכונה  והנשים היינו  מסתובבים בין הבתים , שרים משירי החג  מברכים את השכנים , בעלי העסק בברכה לשנה החדשה ומקבלים כסף/מתנות מהשכנים .

ולסיכום הפוסט שלי הייתי מסכמת שכשהייתי שואלת את אימא שלי על פשר הטקס הזה, אימא שלי הייתה מספרת :" כדי להתמלא באור הבריאה, אנחנו צריכים לנהוג בעצמנו כבוראים. נתינה ללא גבולות היא הדרך שלנו ליצור יש מאין, לפזר אהבה ולהתמלא אושר"

                     נתינה מעניקה משמעות לחיינו וממלאה אותם באהבה

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on google
Share on linkedin
Share on email
Share on whatsapp
Share on print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן