הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

זיכרון ראשון של ילדה..

כשאתה נולד למשפחה מרובת ילדים (חמסה חמסה) הזיכרונות נצרבים בכל תא בגוף, נשארים שם וגדלים יחד איתך.
ישנם זיכרונות נעימים ויש כאלה פחות, מה שבטוח ששניהם מעצבים את מי שאתה היום (אותי בכל אופן).
אני בוחרת היום בזיכרונות הנעימים, המצחיקים, כאלה שעד היום מעלים חיוך וגעגוע (את האחרים נשאיר לפוסט אחר..)

נחזור קצת בזמן..

הורי עלו מאירן בשנת 58 נשואים + שלושה ילדים קטנים (השאר נולדו כאן),
ישר לשכונה ד' בבאר שבע, לדירת רכבת קטנה שעם הזמן התרחבה טלאים טלאים בהתאם להרחבת המשפחה – אבא אהוב שלי ז"ל היה זה שתכנן ובנה הכל.
המצב אילץ אותנו לישון כמה ילדים ביחד ראש זנב, (מה שבטח היום לא קיים כשכל ילד רוצה ארמון אישי עבורו)
כמובן הפרדה בין בנים לבנות ,כמו מחנה של תנועת נוער משהו.. הצחקוקים והסיפורים שסיפרנו עד שנרדמנו (אני ממש צוחקת עכשיו), הם חלק מזיכרון מתוק שילווה אותי לעד.

אמרתי שעל זיכרונות נעימים אכתוב אז בואו נמשיך..

הכנות לשבת היו חלק נכבד במשפחתנו, מעבר לקניות והכנת האוכל ,הניקיון, הרחצה והגיהוץ היו עניין לא פשוט.
מתארים לכם הרבה ילדים צריכים להיכנס להתקלח לפני שבת (תראו "משפחת צנעני" ותבינו..). שלא לדבר על ימי החורף כשלא היו מים חמים והדלקת דוד הייתה מצרך יקר, ובכל זאת הזיכרון הזה נעים ואני יודעת להעריך כל דקה של הנאה במקלחת המפנקת היום.
והשבת נכנסת ומחכים לאבא והאחים שיחזרו מבית הכנסת ומתחילים "שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא" (רגש שממלא אותי בכל פעם מחדש)… הגעגוע לקולו של אבא ז"ל שהנעים עם מזמורים ושירי שבת והבית התמלא בקדושה ושירה – זיכרון שמנחה אותי גם היום כשיש לי משפחה משל עצמי.
פעמיים בשנה היו קונים לנו בגדים: פעם בראש השנה ופעם בפסח, ואיי ואיי איזו חוויה!
היינו הולכים עם אבא לשוק לקנות נעליים (זוכרת נעלי לק יפים שאם התלכלכו היינו מנקים עם רוק על היד, היום המגבונים חוגגים..) ואת הבגדים קנינו באתא, בשקם או במשביר (של הביוקר חח). שמרנו עליהם מכל משמר וחיכינו לאפשרות נוספת ללבוש אותם.
אז תגידו לי אם זה לא זיכרון נעים, בעיקר היום עם תרבות הצריכה המטורפת שיש…

זיכרונות נעימים עוד ועוד..

הייתי בחוג דרמה בבית הספר היסודי ואח"כ גם בתיכון. ואוו כמה אני מתגעגעת..
שרתי בכל הטקסים בבית הספר..
נבחרתי ליו"ר מועצת התלמידים בכיתה ח' זאת לאחר שעברתי בכיתה ה' לבית ספר חדש וזה היה לא פשוט בכלל..
משחקי ילדות ויש הרבה..
הכנת תחפושות לפורים,
הכנת שרשראות מעיתונים לסוכה,
תחרות בין חברות על ליבו של בן מהכיתה..
טיולים (אישית סבלתי מאוד כי הייתי מקיאה בכל פעם שעליתי לאוטובוס), אך זוכרת את ההתרגשות וההכנות לפני..
למידה למבחנים, הכנת שיעורי בית, עבודות ..ועוד ועוד..
בטוחה שיש בכם מי שמזדהה עם זיכרונות אלו ומתגעגע ..

"קח אותי רחוק לשם

אל הבית הישן

שם פזורים חלומותיי

ילדותי סיפור חיי"

[מתוך זכרונות ילדות – מילים :רמי לב / אנדלה ניר]

תודה שקראתם,
מקווה שזה נגע בכם, בי זה נוגע עד היום.
נשיקות אירית .

 

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on google
Share on linkedin
Share on email
Share on whatsapp
Share on print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

7 תגובות

  1. נועה הגב

    מחמם את הלב שיש עוד זכרונות פשוטים ומתוקים כאלה.. הזכות לראות את הטוב והיפה בין כל העומס

  2. סיגלית הגב

    אירית ריגשת!!! אתא…שקם….נראה שזר לא יבין זאת 😉 כמה תמימות וענווה היו בזמנים ההם….נהניתי מהפוסט

  3. רוני הגב

    נהדרת שאת, כתוב מהמם

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן