הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

ואם פרידה אז שיהיה…

פרידה היא עצובה, כואבת, מרוקנת ומשאירה אותך לבד ורק הזיכרונות עולים ומעוררים געגוע ..
געגוע לקולות, למגע, למראות ולמי שהיה ואיננו.

נפרדתי מאחותי האהובה מיכל כשהיא נכנעה למחלת הסרטן, לאחר מאבק קשה במשך 8 חודשים.

10 שנים וכאילו הכל קרה אתמול.. הזמן לא מרפא, הוא רק עובר ומזכיר לנו מה יכול היה להיות אילו היא הייתה כאן איתנו…

מיכל אחותי הייתה גדולה ממני ב8 שנים, אך זה לא ממש הורגש.
תפקדנו כמו תאומות, עשינו המון דברים ביחד והקשר בנינו היה מדהים! תקשרנו בלי מילים והספיקו רק מבטי עיניים כדי לדעת מה אנו רוצות או מה צריך לעשות בסיטואציה מסוימת.

ליוויתי אותה בכל שלב בתהליך הקשה הזה והייתי שם עבורה בכל רמ"ח איבריי, חזקה ומלאת אופטימיות שזה יעבור, שהינה עוד תפילה ובקשה ועוד טיפול והיא תבריא ותחזור לעשות את מה שהיא ידעה הכי טוב – גמילות חסדים ונתינה אין סופית.
היא שהייתה כל חייה (הקצרים לצערי בת 53 במותה) למען כולם בעשייה 24/7 תקום ותנופף לשלום לסרטן…..מיכלי הייתה עובדת סוציאלית אחת ויחידה[ על כך יעידו מכריה],בין שלל תפקידיה : מנהלת מחלקת הקשיש / גראנטולוגית,סגנית מנהלת אגף הרווחה ועוד..יצגה את העיר באר שבע בהמון פורומים בארץ ובחו"ל. הקימה ביחד עם בית חב"ד את מפעל החסד של "קמחא דפסחא" [שממשיך לזכרה ברוך ה'.] הכל בצניעות ובמסירות אין קץ, זאת מיכלי!

חלומות מתגשמים? לא תמיד..

ערב יום כיפור תש"ע חלה החמרה במצבה ומיכלי לא ויתרה על הדלקת נרות ובטח שם בלב נשאה תפילה, חרישית, אישית שיקרה נס ואני בלחש עונה אמן. הבנים בבית הכנסת ואנחנו הבנות משגיחות, עוטפות וממשיכות להתפלל לרחמי האל.
ואז ברגע אחד, איבוד הכרה! צרחות! של פחד מסביב (טראומה שמלווה אותי עד היום) ואני ה"חזקה" מתקשרת, מזמינה אמבולנס ואנחנו בדרך לבית החולים.
המפגש עם המוות היה קרוב ומוחשי, ההידרדרות הייתה מהירה ובערב חג הסוכות תש"ע מיכלי מסרה את נשמתה לבורא. כמה סימבולי זמן פטירתך: בסוכות אנו אוגדים את ארבעת המינים, לולב הדס ערבה ואתרוג, כל אחד והייחודיות שלו.. ואצלך זאת הייתה תכונה בולטת – לאחד ולאגד את כולנו כיחיד וכמשפחה.

החלל עצום והריק משתלט ואני אנא אני באה?

מיכלי היית ונשארת המגדלור והמצפן שלי ושל כולנו, הצוואה שלך להיות תמיד בשמחה, לא לקחת הכל כמובן מאליו היא שמחזיקה אותי ומנחה אותי הלאה, הזכות שהייתה לי להיות צמודה אליך, לחוות וללמוד ממך כל כך הרבה, מסבים לי נחת על אף הכאב הגדול שאינך עוד איתנו.

נוחי על משכבך בשלום אחות אהובה והיי מליצת יושר על כולנו שם במרומים .

אנחנו כאן מחכים ומתגעגעים בלי סוף.

אהבתי

אושיק לוי
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יהודה פוליקר

היי שלום אהבתי
הקדמת ללכת
הלא יכולת להתעכב כאן עוד מעט
ומול עיני את מרחפת מחייכת
באור הערב היורד לאט לאט

כמו חלום חלום
חולפים חיינו
הכל נגוז הכל נמוג ונעלם
העננים הלא אינם יודעים את שמנו
הכוכבים עוד מאירים אחרי מותם

ולמה לא
למה לא
למה לא נשארת איתנו
ומה היה כל כך דחוף שם במרומים
אותך לקחת ככה מעימנו

היו ימים טובים
היו ימים של פחד
הזמן אוזל הזמן אזל הזמן עמד
מי שהפגיש את נשמותינו כאן ביחד
אוסף אותן אליו אחת אחת

היי שלום אהבתי
הקדמת ללכת
למה מיהרת כל כך אל בין המלאכים
ומול עיני הנה את מחייכת
את החיוך אשר שמור בתוך תוכי

ולמה לא…

 

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on google
Share on linkedin
Share on email
Share on whatsapp
Share on print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    אירית בכתיבתך הרגשתי שאני הכרתי את אחותך….. פוסט שכזה הינו גלעד מקסים ומרגש למענה, תודה על הזכות שנתת לנו להכיר אותה, אותך ואת הכאב, שלא תדעו עוד צער לעולם

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן