הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

העשור המשמעותי בחיי!

אם חשבתן שאני יוותר על בלוג לכבוד חגיגות העשור, אז פה הטעות שלכן!
איך אפשר לחגוג עשור בלי לסכם?

בדיוק לפני 10 שנים, הדוכן הראשון שלי

פאקינג 10 שנים!
10 שנים של התפתחות, התבגרות, התפכחות, התמודדות..
10 שנים של נקודות הצלחה אל מול כישלונות מפוארים.
10 שנים של מקוריות אין סוף ויצירה .
10 שנים שאני זוכה לשמח כלות ביום חתונתן.
10 שנים נשים וגברים בכל רחבי הארץ והעולם עונדים אותי.
10 שנים שכיף לי לקום בבוקר לעבודה.
10 שנים של תהליך נפשי.
10 שנים של הכלה, הבלגה וסובלנות.
10 שנים של אופנה, עיצוב ויופי.
הרשימה יכולה להמשיך עד אין סוף.
אבל בחרתי לעצור ולספר לכן את ה10 שנים שלי.

העשור האחרון הוא שגרם לי להפוך לדניאל אחרת, שונה, בוגרת, שנונה, חזקה, אוהבת ובעיקר מוקירת תודה. הוא התחיל כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון, ילדה בת 23 שכל מה שרצתה זה לסיים את התואר הראשון בהצלחה ולהפוך להיות ציירת מצליחה או מרצה לאומנות באוניברסיטה.
אם הייתי יודעת שה"קורס" הקטן, בחנות החרוזים שהייתה בבאר שבע, היה חלק ממי שאני היום הייתי צוחקת. הרי עברתי קורס תכשיטנות בכדי להעביר את הזמן לפני הגיוס.
את הסיפור המלא על איך הכל התחיל אני יחסוך לכן ויצרף לכן קישור לבלוג הראשון שלי, אי שם בשנת 2018, בו סיפרתי איך הגעתי להיות מעצבת תכשיטים.

אני בת 23, במהלך שיעור בסנא של האוניברסיטה

במהלך התואר הראשון התחתנתי, נולדו שתי בנותי, קנינו ומכרנו שני בתים , היה לנו כלב, היה לנו אוגר, כמה דגים וארנב שעזב אותנו בשבוע האחרון. בנוסף, ניהלתי עסק מתחיל ומאתגר שיחד עם כל המורכבות הייתי צריכה לגדל שתי ילדות קטנות ולנהל את משק הבית.

היו רגעי משבר כל כך רבים, אבל מנגד, היו נקודות שיא של הצלחה, שלא הייתי מחליפה לעולם!
גם הנקודות הנמוכות ביותר שהגענו אליהן, היו שוות את הכל! בלעדי כל הקשיים שחווינו לא היינו מגיעים למקום בו אנחנו נמצאים היום.
כשאני כותבת "אנחנו" אני מדברת על המשפחה שלי: אני, בעלי שאול, אמה ומיי. המשפחה שלי היא חלק בלתי נפרד מההצלחה שלי, מהעסק שלי, מהעשייה שלי, מהאתגרים והמכשולים, מההצלחות והשמחות שלי.

אחד הדוכנים שהקמתי במכירה באוניברסיטה

ההצלחה הייתה מיידית, והראשון שאני צריכה להודות לו זה מר צוקרברג, בזכות הפייסבוק פנו אלי מכל הארץ. הייתי מבין החנויות האנטרנטיות הראשונות למעצבות תכשיטים.
הייתי עובדת עם חנויות בכל רחבי הארץ, הייתה אפילו חנות בטורנטו שבקנדה שהייתה מוכרת תכשיטים שלי.
השם הלך לפני, התחילו לזהות אותי ברחוב כבר בשנה הראשונה לעסק.

כתבה שערכו עלי בעיתון של אגודת הסטודנטים

בלי להתעצל פתחתי דוכנים באירועים שונים, בקניונים ובוועדי עובדים, בכל מקום שרק יכולתי.
הייתי נחושה, ראיתי שאנשים אוהבים את היצירה שלי, מה שגרם לי לא לעצור.

כשאמה הבכורה שלי נולדה, פחדתי, ושאלתי את עצמי איך אני אמורה לגדל ילדה ולהמשיך לתפעל את העסק? (עדיין לא סיימתי את התואר) אחותי באה לעזרתי וניהלה את האתר שהיה חייב להמשיך להתקיים. אחרי התאוששות מהדיכאון אחרי לידה שחוויתי (ניתן לקרוא על הנושא בבלוג שנכתביו במיוחד כאן ) הבנתי מהר מאד שזאת עבודה מאד נוחה לגידול ילדים. אמה הייתה איתי שעות בסטודיו שהיה בבית הורי, הייתה ילדה כל כך טובה ושקטה, הייתה יושבת שעות בלול, וככה העברתי איתה 8 חודשים.

אמה הנסיכה שלי מדגמנת את התכשיטים שלי בגלריה

אמה הפכה אותי לאמא, אבל גם גרמה לי להשתנות, גרמה לי לשנאה עצמית, הפכה אותי לדניאל אחרת, כמובן שהיא לא אשמה בכלום! אני זאת האשימה אותה שהכל השתנה מהרגע שהגיעה. ולמה? שוב תמצאו את כל התשובות כאן . בזכותה עברתי תהליך התבגרות, הפכתי מילדה לאמא, ובזכות מה שעברתי הפכתי לאמא שאני היום! לא יכולתי לעבור מסלול אחר אם לא הייתי נמצאת שם מבחינה נפשית.

כשהבנתי שכנראה אני הולכת להמשיך ולהיות מעצבת תכשיטים החלטתי ללכת וללמוד צורפות בשנקר.
ההתפתחות לאחר קורס הצורפות הייתה אדירה, מתכשיטנית קטנה שמתעסקת בהדבקות, חריזה וחיבורים פשוטים הפכתי לייצרנית של ממש.

לאחר מכן מיי נולדה, ומיי היא הייתה התרופה! התרופה לדיכאון, לחוסר הביטחון, להלקאות העצמיות שהייתי עוברת עם עצמי. מיי הפכה אותי לאישה יותר נחמדה, יותר מכילה, יותר אוהבת ומקבלת. יחד עם הטוב היו גם אתגרים כאמא שלעולם לא אשכח. היא גרמה לי להבין איפה לשים גבולות בין הבית לעסק, היא גרמה לי להבין שגם אם אני לא נמצאת כמה ימים בעסק שום דבר לא קורה.

הסטודיו בבית של ההורים

לאחר 6 שנים שעבדתי, תחילה מהדירה המושכרת שלנו, ואז מבית הורי, החלטתי שהילדות כבר גדולות ועכשיו הזמן שלי להתפתח. החלטתי שאני חייבת לצאת מאזור הנוחות שלי ולצאת מהבית. עברתי לסטודיו בוטיק קטן בעיר העתיקה בבאר שבע. מקום קטן אינטימי ומהמם! שם עברתי את רגעי השפל הגדולים, את האתגרים הגדולים ביותר כבעלת עסק וכאמא צעירה. הקושי הכלכלי היה מטורף, ההשקעה ההתחלתית יחד עם ההוצאות הקבועות שלא הייתי רגילה אליהן היו מעל המתוכנן. בנוסף, הילדות בבית, שתיהן פעוטות בגן פרטי, מה שהעמיס על העול הכלכלי. במקום להכניס כסף, מצאתי את עצמי בגירעון מטורף.
התקופה הזאת היתה התקופה הטובה ביותר בחיי! כן, מכרנו את הרכב, כן, ביקשנו עזרה מההורים, אבל, אם לא היינו מתמודדים עם הקושי הזה לא היינו יכולים לעלות גבוהה יותר!

שם למדתי שאם לא לוקחים סיכונים לא מתקדמים בחיים! – וכך היה!

לקחתי סיכון שלימד אותי לחשב מסלול מחדש, לימד אותי איך לאזן, איפה להשקיע ואיפה פחות, לימד אותי שעם העקשנות שלי אפשר רק להתקדם ולטפס. ובעיקר? הבנתי עוד יותר שכל דבר שאני רוצה בחיים אני יכולה להשיג. נכון, לפעמים צריך לעבוד קשה והמזל לא דופק לנו בדלת. אבל כשאתה משיג משהו בכוחות עצמך אתה לא צריך יותר מזה כלום!

לאחר שנתיים בסטודיו הקטן הגיע הרגע בו החלטתי שאני צריכה גלריה, חנות גלריה שתשב בפרונט, עברתי לפרוט. היום, יש לי את הגלריה המדהימה בעיר העתיקה בבאר שבע. יום אחד אספר לכן איך מצאתי אותה, מה שבטוח היא הייתה מיועדת לי!

הגלריה שלי כיום.

העברתי שעורי צורפות, העברתי שיעורי תכשיטנות, היה לי צוות עובדות מטורף, ואז…
חצי שנה לאחר מכן הקורונה דפקה לנו בדלת, וכמו כולנו, ישבתי בבית בתסכול מטורף והחלטתי שאין סיכוי שאני לא נלחמת. תוך חודש, האינסטגרם שלי היה בטרוף, העוקבים לא הפסיקו לטפס, ואנשים התחילו לעקוב ולהיות חלק פעיל ובלתי נפרד ממני. בנוסף, יצאתי בקמפיין שיווק מטורף לתכשיטי בייסיק. הרי הרוב מכירות אותי כמעצבת תכשיטי כלות, וכלות לא היו בקורונה!

היום אני יכולה להגיד שאני נמצאת במקום מאד טוב עם עצמי. מעבר לכל ההתקדמות העסקית שלי הנפש שלי עברה תהליך. הגוף שלי עבר תהליך. הכל היה יחד! התהליך הזה גרם לי להבין שאני יותר טובה ממה שחשבתי. התהליך הזה גרם לי להבין שזאת אני ולקבל את עצמי עם כל היתרונות והחסרונות.
הדרך הייתה קצרה להגיע לרגע בו הבנתי שאני צריכה לשתף את הטוב שקרה לי עם נשים נוספות, וכך היה!

התחלתי לדבר ולשתף על נושא בוער- דימוי גוף חיובי, קיבלתי אין ספור של פידבקים, הודעות מרגשות עד דמעות ואפילו קריאה לעזרה! התחלתי לעקוב אחרי משפיעניות לדימוי גוף חיובי, ועברתי תהליך מעצים הרבה יותר. הדרך לקורס של פאולה רוזנברג לא איחרה להגיע, צעד שאני כל כך שמחה שעשיתי. אני מרגישה כמה נשים צריכות שידברו על זה! שישימו את הדברים על השולחן.
לגבי דימוי גוף אני אכתוב עוד הרבה, הנקודת שיא של ה10 שנים היא לגמרי זאת.
אין דרך טובה יותר לחגוג עשור עם תחום חדש שממלא, מעצים ומעניק לכל כך הרבה מסביבי טוב.

אז אחרי שכתבתי את כל זה הבנתי שאני לא מסכמת את העשור, אני רק ממשיכה ללכת בשביל שהוא סלל עבורי לדרך חדשה. דרך שתוביל אותי לעתיד טוב יותר, ולהצלחות גדולות יותר. את העשור אני פותחת עם קולקציה חדשה על שמי ועבורי. עשרה דגמים שמעוצבים עבורי ויהיו עבורכן! לקולקציה לחצי כאן

חוגגת עשור

סוגרת את הבלוג עם תודה ענקית לכל אדם שהיה בחיי במהלך העשור הזה, אומרים שלא פוגשים סתם אנשים בדרך. אז תודה לך ולך ולך.
תודה לבעלי הכתף שלי, מגשים המשאלות שלי, תודה לבנות שלי שלימדו אותי בכל כך הרבה בזכות היותן קיימות. תודה להורים שלי שחינכו אותי לעקשנות, חריצות, התמדה ושאפתנות.

ויאללה לחגיגות!
החלטתי לחגוג בגדול את העשור, במבצע מטורף שיש פעם בעשור!
10 ימים של 40% הנחה על כל האתר והחנות!
קוד קופון למימוש ההטבה : BD40
אל תחכי פשוט תלחצי כאן וכנסי לאתר.
אוהבת דניאל.

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן