הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

אישה, חג מונדיאל שמח גם לך

אוי לא.. שוב אותה שיחה…

בשני אחר הצהריים במפגש עם חברים התריס אחד מהם, ששמר בבטן חודשים את כעסו:
"מה כבר נשאר לנו? אפילו את הכיף של הספורט הן לוקחות לנו, פעם הייתי יכול לשבת רק עם חברים ולצפות במשחק כדורגל, לפצח גרעינים, אם המארח הוא קמצן או לאכול סטייקים אם המארח הוא אני.
היום המשוואה שונה, אני עושה את כל זה, אבל עם נשים כמוך. כאלה שאוהבות ספורט, בקיאות בפרטים יותר ממני, מכירות את חוקי המשחק ואת השדרים. למה את לא יכולה להיות רק אישה?

הבטתי בו שניות ארוכות שוקלת את מילותיי. איך מגיבים לגבר, שאישה נכנסה לטריטוריה שלו והוא מבוהל?

הפעם הראשונה שלי

בפעם הראשונה שצפיתי במשחק כדורגל אירופאי, היה כתלמידת כיתה י', כשקפצתי בערב לחברה להכין עבודה בספרות. בכניסה ראיתי את אבא שלה, ספק יושב ספק עומד על הספה וצועק בקולי קולות " יאללה מילאן, אין מגן שמאלי,טבעי, כמו מאלדיני ולא יהיה" , על השולחן היו מונחים פיצוחים שונים: בוטנים, גרעיני דלעת לבנים, גרעיני אבטיח ובקבוק בירה.
מוזר, חשבתי לעצמי, אימא שלי לא הייתה קונה פיצוחים, כי נשאה איתה טראומה. בפעם היחידה שקנתה בוטנים, אחותי הקטנה דחפה אחד עמוק לתוך הנחיר וכמעט החזירה נשמתה לבורא.
הוא הציע לי לשבת " תיכף מחצית, את אוהבת כדורגל?"
"כן", אבל אני אוהדת של בית"ר" השווצתי
"למה?" שאל
"זה סיפור ארוך" התחמקתי במבוכה.

מאותו היום התאהבתי בפאולו מאלדיני, בכדורגל אירופאי, במונדיאל, באולימפיאדה, בטניס, בכדורסל, בתחרויות אתלטיקה ובכל דבר שאנשים עשו בנחישות ובהתמדה. אני מודה, זה התחיל מקנאה נטו והפך לחלק בלתי נפרד ממני.

בחזרה לבחור המבוהל…
כמו בכל פרידה גם הוא יאלץ לעבור את חמשת שלבי האבל…

1. צא מההלם: למה מישהי עם טוּכֶס ופְרוֹנְט עושה מצד שמאל שלי שאני צופה ב"גברת הזקנה" מפסידה שוב? למה כבר אי אפשר לשבת להפליץ ולחטט באף עם החברים? אפשר גם להתכחש לתחושות אלה בתור התחלה.

2. חבל על הכעס: זעם יכול להיות מופנה לעבר בת הזוג, בטענה הראשית: פעם יכולתי לצאת לחבר כדי לצפות במשחק, רחוק מהאישה והילדים, מעין שובר שיגרה, במצב החדש זה יותר קרוב לשובר שוויון. אנחנו יושבים בבית, צופים בגמר ליגת האלופות עם מגש סושי ובקבוק יין גיוורצטרמינר משובח. אפשר לצאת לדייט בפאב שמשדר את משחקה של הנבחרת שאתה אוהד

3. מאבק: המחאה של אלה המסרבים לחלוק את חווית הספורט שלהם עם נשים, היא בעיקר מחאה שקטה. עדיף לקנות שלום בית עם האישה מאשר לישון על הספה בסוף הערב. זה יתרון עצום, שווה לזכור את זה.

4. עצב: שלב העצב הוא שלב טבעי בדרך להבין את הפרידה מהממלכה הפרטית לעבר שותפות .

5. קבלה: הקבלה היא נקודת התפנית, הנקודה שהגבר מבין שיש נשים שאוהבות ספורט, יש נשים שמבינות יותר מהם, זה יכול להיות ממש כיף לצפות יחד עם עוד נשים או זוגות חברים בטורנירים, לשרוד אותם ואולי גם ליהנות, ברוך הבא ל2018.

 

חברים , לא זכור לי שאף אישה נעמדה על הרגליים האחוריות שהתחלתם לחלוק איתנו קוסמטיקאית, פדיקוריסטית או מכנסיים צמודים.
אנחנו מפרגנות, מבינות שאין שטחים מוגדרים לגברים או אי ששייך רק לנשים.
המרחב חופשי לכולם וטוב שכך.
מה גם שאנחנו מאוד נהנות מחברתכם.

אני מחכה למשחקים מראש, בדר"כ מתעדכנת במצבה של נבחרת איטליה, שגם היא, כמו הנבחרת שלנו עוד לא סגורה על עצמה, מתאמת את העבודה שלי לשעות המשחקים ומרותקת למסכים שמשדרים ספורט כלשהו.

כל בני הזוג שלי ידעו שאני כזאת, רוב הזמן הרימו גבה, חיפשו אם עדיין נשארתי אישה אחרי כל שידור ובעיקר התבאסו שאני פולשת לטריטוריה שלהם. הרגשתי את זה במבטים שלהם, בתגובות, בחרדה שזה לא ממש נעים,שהאישה הופכת להיות"אחת מהחבר'ה".

כל זה זה היה כמעט עשרים שנה,עד שהגיע תומר שמודה לאל ששפר מזלו, (בחור חכם).

היום יותר ויותר נשים צופות בספורט, עוסקות בו, מפרשות ומביאות קולות מהשטח. 

ולנו יש קבוצת כדורסל נשים שעלתה ליגה וקבוצת כדורגל אלופה שלוש שנים ברציפות בבעלותה של אישה.

                   חברות יקרות , חג מונדיאל שמח.

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

2 תגובות

  1. זריהן גילה הגב

    נהנתי מאוד לקרוא
    אוהבת את כישרון הכתיבה שלך
    שהוא מיוחד וסוחף ומשאיר תמיד בכל נושא טעם של עוד

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן