הרשמו לניוזלטר

הבלוגריות שלנו

ארכיון

אומנות משקפת מי אתה


אומנות

אומנות תופסת חלק משמעותי מהחיים של כולנו, בין שאנו מודעים לכך ובין שלא. היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומההיסטוריה האנושית, ומראה אילו נושאים ומחשבות היו לאנשים, ובאופן פרטני לאמנים, בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. היום יש לנו הזדמנות פז להבין קצת יותר מי אנחנו ולגלות על עצמנו בעזרת יצירת האומנות שמשקפת את האופי שלכם.

אֻמָּנוּת היא יצירה הנעשית לצורך הבעת והעברת רגש. אמנות הנה שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן ומתבססת על כשרונו המיוחד.

אֻמָּנוּת, היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע שהגיע לדרגת מומחיות .

יצירת אומנות נוצרה על מנת להשתמש בה באופן מעשי. לדוגמה: כוס יכולה להיות יצירת אומנות אך מה שמבדיל אותה מיצירת אמנות היא שהאומן לא ייצר אותה עם חור בתחתית משום שזה יפגע באפשרות השימוש הייעודית של הכוס – שתייה, לעומת אמן שיבחר לייצר כוס עם חור, תוך התעלמות מהשימוש המקורי של הכוס.

באמנות – השימוש אינו מהווה שיקול בעת היצירה ובמחשבה על התוצר הסופי.

 

                

מכלי  קטן לאחסון אוכל                                       הפך לכלי גדול ….כשולחן……

                 

 

בימי הביניים התפתחו הגילדות – אגודות של אומנים העוסקים באותו תחום, שמטרתן להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים כללי אתיקה בין חברי האגודה.

בהתאם להלכה חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר תחום התמקצעות (לאו דווקא באופן אישי, ניתן גם באמצעות מורה שהוא שליחו של האב שישמש מקור לפרנסתו.

בהלך הדורות, התפתחה אומנות יהודית, בתחומים מגוונים, ביניהם יצירת מאכלים, ביגוד, כלים ועוד. הפן היהודי התבטא באופי הפריט שנוצר, ולעיתים בכך שהעיסוק בתחום-ייצור מסוים היה עיסוק יהודי מובהק למשל, כדרות ,צורפות וכו' 

למשל: עבודת אומנות שעברה במסורת אצל יהודי אתיופיה-אומנות שמתוכה  אפשר ללמוד על התרבות, התנהלות חברתית, מעמדות חברתיות

בעידן הפוסט מודרני ובעקבות יצירתו של האמן הצרפתי מרסל דושאן התקבעה החשיבה כי בעידן המודרני כל אחד יכול לשמש אמן ואכן רבים מגדירים את תחום עיסוקם כאמנות תחת העובדה שאין הגדרה חד משמעית. שף מומחה יכול להגדיר את עבודתו כאמנות הבישול,

כשם שאדם המצייר על קירות רשאי להגדיר את עצמו כאמן. עם זאת, אף על פי שלא ניתן לפסול מעשה אמנות כלשהו מראש, הרי, בתודעת התרבות המערבית, אמנות היא צורת ביטוי אינטליגנטית המבוטאת בכלים אמנותיים מקצועיים, ולכן ניתן לפסול את הגישה שכל אדם שמגדיר עצמו אמן, אכן אמן הוא. לכן, גם צלם שאיננו מתערב באופן כלשהו

בהצבת המצלמה ובחירת הקומפוזיציה של התמונה, איננו אמן, כפי שהקומפוזיטור שמקליט את קולות הגלים ואיננו מתערב בקומפוזיציה, איננו קומפוזיטור, איננו אמן. אם כי המילה אמנות בדרך כלל מתייחסת לאמנות חזותית, המושג של אמנות השתנה במשך השנים. ההגדרה המדויקת ביותר של האמנות היא הרחבה ביותר – האמנות מתייחסת לכל פעילות אנושית יצירתית, חוץ ממעשים שמטרתם רבייה וקיום. מנקודת מבט רחבה זו, האמנות היא כל דבר שנוצר מהדחף היצירתי, שממנו מגיעים כל שאר הפעילויות האנושיות.

המושג אמנות אינו מאפשר הגדרה אמתית שאינה נסמכת על ההקשר התרבותי, ההיסטורי והגאוגרפי שבה הוא משמש.

אמנים, בכוונה או שלא בכוונה, יוצרים תחת ההשפעה של אמנים אחרים בעבר ובהווה. הרבה מההתפתחות של האמנים היחידים היא מציאה של עקרונות מובנים שמאפשרים להביע רעיונות מסוימים על ידי סמליות כלשהי. לדוגמה, וסילי קנדינסקי פיתח את השימוש שלו בצבע בציור דרך מערכת של תגובה לתמריצים, כאשר במשך הזמן הוא הגיע להבנה של הרגשות שהשימוש בצבע ובהרכבים של צבע יכול להביא להם. האמן אנדי גולדוורת'י, לעומת זאת, בחר את המדיום של חפצים טבעיים וחומרים על מנת לסדר פסלים זמניים.

פעמים רבות נטען כי לא ניתן להגדיר את המושג "אמנות", מכיוון שקנה המידה לשיפוט של אמנות הוא סובייקטיבי. לדוגמה, יצירתו של האמן ג'קסון פולוק נראית כתוצאה של זריקה ושפיכה של צבע על הבד, לכאורה ללא כל כשרון. דוגמה זו, יחד עם אלפי דוגמאות אחרות, הביאה לשאלה על התוקף של הרבה מהאמנות בת זמננו, כשיש מקום לומר שהרבה ממנה יכולה הייתה להיווצר גם על ידי בן שלוש. בין אם דבר זה נכון או לא, פעמים רבות יש קונצנזוס לגבי מה נחשב כאמנות. הקונצנזוס הזה אינו קבוע במשך הזמן, ורעיונות מסוימים נדחים שעה שאחרים נותרים ושורדים, לפעמים במזל ולפעמים מסיבות אחרות.

יש לעיתים בלבול מסוים לגבי משמעות המילה אמנות. זאת מכיוון שמשתמשים בה במשמעויות שונות: לעיתים אנו מתכוונים לצייר, ולעיתים דווקא לזמר, לדוגמה.

אמנות לעיתים מוצגת כשייכת למעמד אחד ולא לאחרים. אמנות, באופן היסטורי, היא פעילות של המעמד הגבוה, שרק אנשים אמידים, שיש להם אפשרות לרכוש אמנות ואת הזמן ליהנות ממנה, יכלו לעסוק בה. קל לראות זאת אם מבקרים בארמנות ורסיי או הרמיטז' בסנקט פטרבורג עם אוספיהם העצומים, שנאספו בידי המלכויות העשירות של אירופה, וברור כי איסוף אמנות הוא פעילות של העשירים. אולם ישנה מסורת עשירה ביותר של אמנים שעושים דווקא את ההפך, ומורידים את החזון שלהם לגובה העיניים, כשהם חיים בעולם היומיום ואף בעוני.

אמנות גם משמשת לשפוט ערכית, כגון בביטוי "ארוחה זו הייתה מעשה אמנות ממש" (הטבח הוא אמן),

                    

או "אמנות התרמית", שם אנו משבחים את הכישרון הגבוה של המרמה. שימוש זה במילה, כמציינת איכות וערך גבוה, שנותנת למילה את הנטייה הסובייקטיבית שלה.

הדעות של אנשים רבים לגבי אמנות דומות זו לזו, ותמימות דעים זו מגיעה מחינוך ומגורמים חברתיים אחרים. רוב האנשים לא חושבים שחפצים יומיומיים הם אמנות, עד שאמן מסוים שם אותם בתוך גלריה לאמנות או מוזיאון, שקושרת את החפצים האלה עם הערכים המשויכים לאמנות. אמנם, רוב הצופים באמנות זו בתחילה דחו את הקישור, מכיוון שהחפצים האלה לא נראו בעיניהם כאמנות, ורק לאחר שהם נכנסו למה שנחשב בדעת הקהל הכללית כאמנות, הם הצליחו להשיג הכרה כללית.

 

בעניין האסוציאציה של האמנות עם מעמד גבוה, לפני המאה ה-13 באירופה, אמנים נחשבו כחברים במעמד נמוך יותר, מכיוון שהם היו למעשה פועלים. לאחר שאירופה נחשפה מחדש לתרבות הקלאסית ברנסאנס, במיוחד באיטליה, התקבל הקישור של האמנים עם המעמד הגבוה, אם כי שימוש בחפצים יקרים תמיד היה סמל סטטוס בידי מוסדות הכוח. עדיין ניתן לראות זאת בקנייה של אמנות על ידי עסקים גדולים או חברות, כעיטור למשרדיהם.

 

אמנות כישות

ההגדרה של האמנות והאסתטיקה בדרך כלל מגיעה מכמה נקודת מבט שונות. ניתן להגדיר את האמנות ככוונה של האמן, כפי שאנו מוצאים בכתביו של ג'ון דיואי. אמנות יכולה להיחשב כנמצאת בתגובה או ברגש של הצופה, כפי שטולסטוי טוען. לדעת דנטה, ניתן להגדירה כאופיו של החפץ עצמו או כפונקציה של ההקשר של החפץ. עבור אפלטון, אמנות היא חיקוי. יש תוקף מסוים לכל אחד מהפרספקטיבות האלה, והגדרה מועילה של האמנות להתייחס לכל הקטגוריות האלה.

אמנות קשורה בדרך כלל גם ליכולת רבה או לשליטה במדיום. היא גם עשויה להתייחס לשימוש המפותח והמועיל בשפה בצורה עמוקה ומדויקת. שיפוט של העניינים האלה מצריך בסיס לביקורת: צורה לבדוק, האם ההשפעה של דבר על החושים מספיקה על מנת שיחשב כאמנות, האם יש להחשיבו כיפה או כמכוער. חישה תמיד מושפעת מהניסיון, כך שהתגובה לאמנות כ"יפה" או "מכוערת" היא בהכרח סובייקטיבית. אסכולות רבות הציעו את ההגדרות שלהם לאיכות, אך כולם מסכימים בנקודה אחת: ברגע שנעשתה הבחירה האסתטית, הערך של יצירת האמנות מוערך על פי היכולת שלו לעלות מעל לגבולות של המדיום הנבחר, ולהגיע למקום אוניברסלי כלשהו (שבדרך כלל, באופן מפתיע, הוא אישי ביותר).

האמנות יכולה גם לפנות אל הרגש האנושי. היא יכולה לעורר תחושות אסתטיות או מוסריות, ואפשר להבין אותה כצורת תקשורת של הרגשות האלה. אמנים צריכים להביע את עצמם כך שהקהל שלהם יתעורר, אך הם אינם צריכים לעשות זאת באופן מודע. האמנות חוקרת את הרגשות האנושיים ואת הדרכים לעורר אותם – ואמנות טובה מפיקה דבר-מה חדש ומקורי ביחס לאחד משני ההיבטים האלה.

לדוגמה, צילום. האם צילומים ללא פוזה של ה"חיים האמיתיים" יכולים להיחשב כאמנות? התשובה הרגילה היא כן, אם כי רבים מהצילומים האלה פשוט משחזרים במכונה את מה שאנשים יכולים לראות בעיניהם. אך הרפרודוקציה אינה נייטרלית; יש פה בחירה שנעשית על ידי האמן. זוהי גם אחת מהמטרות של האמנות: להביא את החפצים של היומיום להקשר חדש.

 

צורות שונות של אמנות

ישנו מגוון רחב של אמנויות, כולל אמנויות חזותיות ועיצוב,

           

 

                 

 

אמנויות דקורטיביות, אמנות פלסטית, ואמנויות הבמה. הביטוי האמנותי יכול להיות בצורות רבות: ציוררישוםפיסולמוזיקהספרותתאטרוןמחולו אדריכלות הן הצורות המוכרות ביותר. אך מאז עידן המודרניזם, הפוסט מודרניזם ועל רקע המהפכה הטכנולוגית, צורות חדשות עלו. אלה כוללות את הקולנוע, הצילום, הקומיקס, הווידאומיצבים, אמנות מושגית לסוגיה, אמנות מחשב ואף משחקי וידאו.

סוג ייחודי של אמנות הוא האמנות העממית (מעשיות, אגדות, שירי-עם וכו'), המתגבשת לכדי פולקלור תרבותי.

בתוך כל צורת אמנות קיימים מגוון רחב של תחומים. לדוגמה, ציור יכול להיות דומם (still life), פורטרט, או ציור נוף, ויכול לעסוק בנושאים היסטוריים או ביתיים. בנוסף, יצירה יכולה לייצג דבר כלשהו או להיות מופשטת.

השימושים של האמנות

ה"שימוש" של האמנות מנקודת המבט של האמן היא כמדיום של ביטוי. אם נסתכל על האמנות כמכשיר, אפשר לדבר על כמה פונקציות שונות שלה, מפרספקטיבות שונות. מנקודת המבט של האמן, היא מאפשרת לסמל רעיונות ורגשות מורכבים בשפה שרירותית, שיש לפרשה. בהקשר חברתי, האמנות יכולה להעלות את המורל הציבורי ולהרגיע את הנפש. מנקודת מבט אנתרופולוגית יותר, היא צורה של העברת רעיונות ומושגים לדורות הבאים בשפה אוניברסלית מסוימת. הפירוש של השפה הזו תלוי מאוד בנקודת המבט ובהקשר של הצופה. מפרספקטיבה סובייקטיבית, לאמנות יש שימושים רבים, והדבר תלוי במצבו של האדם השואל: "מהי התועלת של האמנות?".ישנם רבים שאומרים כי אמנויות מסוימות אינן מועילות. הגדרה זה מתאימה למערכת ההגדרות של "אמנות כדבר טוב", והיא סובלת מהעדפה מעמדית כנגד עבודה ויעילות. המתנגדים לדעה זו טוענים כי לכל פעילות אנושית יש תועלת כלשהי, וכי לחפצים אלה, שטוענים להיות "לא מועילים", יש בעצם תפקיד בנאלי למדי של ניסיון למיסטי פיקציה והצדקה של מדרג חברתי שרירותי. מלבד זאת, יש לזכור שהכוונה במילה "מועיל" בהקשר זה היא של מועיל גשמית, בעוד שיצירות אמנות יכולות להועיל מבחינה נפשית לאמן ולצרכן האמנות.

אומנות משולבת עבר הווה ,שילוב תרבויות

בשנים האחרות חל שינוי בתפיסה של האומנים ,אומנים היום מוצאים את עצמם לפעמים בנגיעותיהם באומנותיהם  משלבים בין העבר להווה ושילוב בין התרבויות בעצובים בבגדים, עיצוב הבית, מטבח , סביבה , שירה , כתיבה ,משחקים וכך יוצרים משיכה למוצר מכל מגוון אוכלוסיה.

חופש אמנותי

האמנות היא ניסיון ליצור אנושיות לצידה של המציאות

חופש אמנותי, הוא חלק מזכותו של אמן להפיק אמנות על-פי ראות עיניו.

השיח הציבורי צריך  להגדיר מהו חופש הביטוי היצירתי ומהם גבולותיו. אחת מן התביעות שנשמעו היא הדרישה מן האמנים ׳להתיישר׳; דהיינו, להפעיל צנזורה עצמית ולא לחרוג מהתבניות המקובלות על פי הממשל הנוכחי.

מן הקצה השני – ייתכן והדיכוי הנבזי ביותר הוא דווקא זה המסתתר בהתנהלות התמימה והיומיומית ביותר של האמן; במקרים בהם יוצרים נמנעים בעצמם מלהתבטא, מלערער מוסכמות – מחשש שתדמיתם תיפגע, או שיתקבעו בתודעת הציבור כבעלי השקפה מסוימת.

כיצד מתיישב החינוך לאומנות איכותית עם חינוך לרב-תרבותיות

 כוחה של אמנות טובה,האמנות הטובה פועלת עלינו כמעשה קסמים, מציתה את דמיוננו ומפעילה את חושינו. אנו בוכים וצוחקים, מתענגים וכואבים. האמנות בוראת עולמות ומחריבה אותם, חושפת את הנסתר ומאירה את הסתום, מכסה את הידוע ומערפלת את הקיים.
כוחה הסוגסטיבי של אמנות הוא חמקמק, קשה להגדרה ועוד יותר קשה לתיחום. מעשה הפרשנות, הזיהוי וההבנה של הצופה את הצפנים האסתטיים, התרבותיים והאמנותיים של היצירה, מעניקים לו את היכולת להעריך את משמעותם, וכך הם מעצימים את החוויה הרגשית והם הם מקור ההנאה הרוחנית.

אמנות במיטבה מעוררת אותנו להתבונן בעצמנו ולבדוק את התנהגותנו. היא מערערת את ביטחוננו וגורמת לנו להטיל ספק באמיתות מוסכמות. אמנות טובה מעוררת דילמות, מציבה סימני שאלה ואינה נותנת תשובות ישירות. היא היפוכו המוחלט של הסטראוטיפי, הטריביאליות והוולגרי.

הניסיון לייחס את התואר "גבוה" לסוג אמנות אחד, ואת התואר "נמוך" לסוג אמנות אחר, ולמיין יצירות אמנות בדרך זו, הוא מעשה פוליטי שאין לו קשר לאמנות עצמה. בכל סוג,  בכל סוגה ובכל תרבות נוכל למצוא מעשי אמנות איכותיים או גבוהים, כשם שבכל סוגה או תרבות נוכל למצוא מוצרי אמנות ממוסחרים או נמוכים. מכאן שהחינוך לאמנות איכותית, לא רק שאינו סותר את החינוך לרב-תרבותיות, אלא הוא מוסיף לו תוכן ומשמעות ראויים.

 

הרחבה בנושא  אומנות ניתן לקרוא עוד בקישורים נוספים:

בלוג של אלין 

בלוג של סמדר

 

 

אהבתן? אשמח אם תשתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on google
Share on linkedin
Share on email
Share on whatsapp
Share on print

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אתכן:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן